רצוני להעלות שיחו של עם, "עברי" שמו. בתקופה העכשווית נקרא עם זה "יהודי" על שם חלקו המועט, הידוע.
הצגת השמות "עיברי" ו"יהודי" כשמות מובחנים הן מבחינת הסדר והן מבחינת המהות שני פנים לה.
ה"עברי" קדם ל"יהודי" קדימה כרונולוגית וקדימה מהותית.
ה"עברי" מייצג את העם השלם המכיל גוונים שונים ומשונים ואשר עם כל זאת מצליח להיות עם. עם ייחודי אשר חי חיים מיוחדים על אדמתו במלוא עוצמתו החומרית והרוחנית.
ה"יהודי" מייצג תקופה מאוחרת בתולדות אותו עם. תקופה בה הפילוג פסה בעברי, השוני גבר על המאחד, המחשבה ספגה ריחות זרים, לעיתים נעימים, לעיתים מבעיתים אף מצמררים. העם איבד את רעננותו, גלה מארצו ופוזר בארצות נכר. הפילוג הרוחני ובעקבותיו הפיזור הפיסי.
"עברי" הוא העתיד, הלא ידוע הפורץ את התפיסות העכשוויות, המתגלה מעבר להויה ומזעזע את התודעה, "יהודי" הוא המצב העכשווי.
מסה זו מבקשת לתאר את "שיח היהודים", לפרקו לרכיביו ולבנות שיח חדש אשר "שיח העברים" יכונה.
מסע זה תחילתו תיאור וסופו שיפוט, אולם, עיקרו ניסיון. ניסיון להציג את העברים ממבט שונה. מבט אל השורש ממנו מתחיל הפיצול, מבט אל המקור ממנו נובע המעיין ולא מבט אל העלה ואפילו הוא רענן. באמצעות מבט זה ניתן יהיה לשאוב מן המעיין ולהפיח רוח חיים חדשה, ליצור שיח חדש, "שיח עברים".
"שיח העברים" יובע עברית בלשון יוונית.
אם אמר תאמר, העבר, אהבתי את אדוני, ב"שיח העברים" אינני חפץ, אבקשך להמשיך לעבוד את אדונך ריבון הכל, בדרכך. אנא עצור כאן ביהודה ואל בית העברים אל תשים פעמיך.
