שנים שאנו, קבוצת אנשים, יש יאמרו משונים ויש יאמרו שונים, מנסים לעשות. עשייה אחרת, עשייה מגשרת.
לדבר כולנו יודעים, להקשיב אנו יודעים בעיקר למכשירים (טלויזיה, ורדיו). האם אנו יודעים לדבר ולהקשיב. האם אנו מסוגלים?
לפני מספר שנים פגשתי אדם שונה ממני לחלוטין דרכו למדתי שניתן ליצור גשרים בין גדות הנהר הרוחני האינסופי. תחילה גשר עץ, רעוע, זע עם משב רוח קלה. אולם הגשר התעצם ובנינו בנין.
הבנין אשר לבנים רבות, יחידות מהוות את אושיותיו יכול להאיר את החשכה, כך אני מאמין.
לכן, מתוך מחשבה כי שונים יכולים לקבל את האחר, כמות שהוא, ללא שינוי, ללא ניסיון להשפיע, פניתי אל המורה הדגול פרופ' אפרים מאיר אשר פתח בפני את שערי הדיאלוג, שעריו של מרטין בובר ההוגה הגדול.
במאור פניו, ומי שלא ראה את מאור פניו לא ראה מאור פנים מעולם, ענה לי הפרופסור: חשוב להקים בית מדרש, בית מדרש פתוח לכל. בו כל אחד יוכל להכנס ולספוג מעולם הרוח של התרבות האנושית. כן, כזה כמו שהקים פרנץ רוזנצוויג. בית מדרש חופשי בו כל דעה תהיה בסיס לדיון, בו ניתן לאדם לערער על יסודות המחשבה ולבנות על גביהם יסודות חדשים.
נירתמנו קבוצות אנשים למשימה.
חיפשתי קבוצה של אינטלקטואלים. של אנשים ממקצועות שונים ומשונים. לאט לאט התגבשה קבוצה. פיסיקאים, ציירת, ארכיאולוגית, מהנדסים, פילוסופים, רבנים, חוקרי בובר ולוינס, ואף חוקרי איסלם ונצרות מצויים עמנו.
חילונים, דתיים, חרדים, אתאיסטים, שמאל וימין כולם נקבצו יחדיו. המטרה היתה מפגשים אינטלקטואלים ייחודיים בהם ניאלץ להקשיב לזולת גם אם זה מרגיז, גם אם זה מקומם.
ובכן כבר חלפה לה כמעט שנה ואנו מתקבצים לנו מכל קצוות הארץ פעם בחודש למשך שעתיים בביתו של פרופ' מאיר.
בעצת חבר קרוב החלטנו לפתוח את הבלוג כדי לשתף את כולם בידע, להפיץ רעיונות ולשמוע תגובות ובעיקר ליצור שיחה בין העברים.
